טיול יין בטוסקנה – איטליה

אחרי שביקרנו במחוזות היין הנחשקים בצרפת, מירה איתן ממשיכה את המסע לארץ המגף, עם היקבים והעיירות המדהימות של אזור טוסקנה באיטליה

לא משנה איפה נוחתים, רואים מסביב כרמים, בכל סוג אקלים ובכל סוגי האדמות. כ-1500 זנים שונים ומשונים, שעל רובם עוד לא שמענו, מסייעים לאיטלקים לייצר יינות ייחודיים. זוהי ארץ היין האמיתית, כמעט כל פינה מיושבת, בכל מקום בתי משפחה וכמעט לכל בית יש כרמים, ענבים ויין משלו. המחוז האהוב ביותר על התיירים, גם בזכות הנופים המרהיבים, גם בזכות האוכל וגם בזכות היין, הוא טוסקנה.

טוסקנה

טוסקנה, השוכנת בין רומא לפירנצה, היא להיט תיירותי ויש בה הכל: עושר תרבות, ארכיטקטורה, יופי, וגן עדן לחובבי יין ואוכל. יקבים המארחים תיירים לסיור, טעימות ורכישת יין בחנויות היקבים. בטוסקנה למעלה מאלף יקבים, החל מיקבי בית קטנים וכלה ביקבים גדולים ומפורסמים ועוד כמה אלפי משפחות שמייצרות יין לעצמן.

במחוז נופים דרמטיים ומשתנים בכל צבעי הירוק, גבעות עגולות שלראשן ערים עתיקות מוקפות חומות ענק, כפרים קטנים וציוריים בין כרמים ועצי זית, ואין סוף אתרים בני מאות ואלפי שנים. ועל כל אלה מנצחת תרבות ייצור יין ואוכל מהוללת, אשר קוסמת לכל נהנתן באשר הוא.

בין 14 דרכי היין הרשמיות המסומנות ב'דרך היין', אפשר למצוא כרמים אין סופיים, דוכני ענבים בעונה, יקבים המציעים טעימה, חנויות שמתמחות ביין ובמוצרי ענבים, בתי מלון, מסעדות, ועוד.

קיאנטי הוא שמו של אזור במחוז טוסקנה, שהשאיל את שמו ליין האדום המקומי המיוצר בעיקר מענבי סנג'ובזה. אזור קיאנטי מחולק לשבעה תת אזורים של ייצור קיאנטי, שהנחשב ביניהם הוא ה'קלאסיקו', המתהדר בסמל התרנגול השחור.

העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי (שמארחת מדי ספטמבר את פסטיבל היין הגדול ביותר), שזורות על אחת מדרכי היין היפות באיטליה. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, שדרות העצים והצבעוניות הרבה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למגנט לתיירים רבים.

סמטאות העיירה גראווה אין קיאנטי צילום : אורי איתן

ביקור ביקב

ביקור ביקבים מוביל ליקב רופינו הוותיק, שהוקם בשנת 1877 על ידי שני אחים. בשנת 1913 רכשה אותו משפחת פולונארי, משפחה ותיקה בעסקי היין. למשפחה יש כרמים ויקב מקומי בכל רחבי טוסקנה. תשע אחוזות שונות, שמתפקדות כיקבים עצמאיים ומייצרות יינות אזוריים ברמות וסיווגים שונים.

היקב Poggio Casciano, שבלב הקיאנטי קלאסיקו, ממוקם בלב כרמים מטופחים להפליא. הבניין המקורי המשוחזר מהמאה ה-17 עומד בגאון במקום, ובין היתר משמש גם כמוזיאון. חדר חביות מקסים נמצא בתוך המרתפים העתיקים שנמצאו במקום, ובו קירות עבים במיוחד, וחביות המסודרות לאורך מסלול אבנים קטנות ויפות. חלק מהמרתף נבנה במאה ה-11, והיינות כולם קלאסיים לאזור.

גרווה אין קיאנטי

אחת העיירות היפות והמענינות באזור היא גרווה (Greve in Chianti) העיירה המרכזית באזור ייצור היין של קיאנטי קלאסיקו. העיירה הקטנה קרויה על שם הנהר הסמוך לה. מאז תקופת הרנסנס העיירה אמנם גדלה והפכה למרכז האזור, אך אופייה המסורתי נשמר כשהיה.

מרתפי יקב רופינו צילום : אורי איתן

העיירה מארחת מדי ספטמבר את פסטיבל היין הגדול וידועה בשלל היקבים שבה. הכיכר המרכזית היא Piazza Matteotti בה נפלא לשוטט בין חנויות היין, בהן ניתן למצוא משפע היינות המעולים שמגיעים לכאן מרחבי קיאנטי כולה. בכיכר נמצאת אחת מחנויות הבשר המדהימות באזור, 'מאשילרייה פאלורני', שלל נקניקים מכל הסוגים והצבעים, בשר טרי מסוגים שונים, יינות מצוינים במחירים הוגנים ואפילו מבחר סוגי גבינת פקורינו בטעמים.

אם שכרתם בית עם מטבח לתקופת הטיול, שווה להצטייד פה במצרכים לארוחות הגורמה אותן תכינו לעצמכם. במסעדה הסמוכה לחנות אפשר לאכול 'ביסטקה' מרשימה ביותר.

לוקה היפה ופיזה העקומה

העיר העתיקה לוקה שוכנת בין חומות, כשבמרכזה כיכר העיר הגדולה נפוליאונה. לוקה היא עיר עשירה שמעולם לא נכבשה, לכל אורך ההיסטוריה שלה. זוהי עיר דתית, עם 104 כנסיות וקתדרלות, והחומות המקיפות אותה הן חומות העיר המקוריות, שאורכן כחמישה ק"מ.

שווה לערוך 40 דקות טיול על החומות, מהן יש ירידות רבות אל העיר העתיקה או אל מחוצה לה. הכל מלא דשאים מטופחים ועצים מדהימים ביופיים, עבודת שימור טובה ושמירה על הצביון המקורי. בין הסמטאות היפות קתדרלות, פיאצות רחבות, מגוון חנויות אותנטיות מכל הסוגים, והרבה מקומות של אוכל. כתובת הפיצרייה הכי טובה במקום: Pizzeria Sbragia, Via Fillungo. 1144/146.

סמטאות העיירה לוקה צילום : אורי איתן

הסיבה היחידה להגיע לביקור בעיר פיזה הוא המגדל הנטוי. המפגש הראשוני עם העיר הוא עם עשרות דוכנים, בהם מהגרים המציעים את מרכולתם לאלפי התיירים המגיעים יום יום אל העיר. כבר בשער העיר פוגשות העיניים את המגדל המפורסם, שנטייתו נובעת מחוסר תכנון נכון של יסודות המגדל. העלייה למגדל מוגבלת ורצוי להזמין מקום מראש, אם בא לכם לטפס 294 מדרגות מעוקלות, כדי לצפות על כיכר הנסים (campo dei miracoli) ועל הדו'אומו (הכנסייה הראשית) המרשים.

ברונלו די מונטלצ'ינו

באזור העיירה מונטלצ'ינו, שנמצאת כמאה קילומטרים דרום מערבית מפירנצה, מיוצר יין טוסקני נוסף, שזכה לשם עולמי, ברונלו (Brunello), שפירוש שמו המילולי הוא 'קטן ושחור'. יין אדום יבש, שנשמר זמן רב ומשתבח עם הזמן. כרמי האזור שוכנים בגובה שנע בין 500 ל-600 מטרים מעל פני הים, ומזג אוויר הקריר גורם לענבי הסנג'ובזה להתבגר לאיטם. הברונלו די מונטלצ'ינו כהה יותר מהקיאנטי קלאסיקו, עמוק יותר בטעמיו הפירותיים ונועד להתיישנות ארוכת טווח.

שורשיו של הברונלו מתחילים רק לפני כ-150 שנה, באמצע המאה ה-19, כשיינן מקומי ממשפחת Santi הרכיב גפן מזן סנג'ובזה ופיתח את היין האגדי. החזון שהיה למשפחת Santi פרץ את גבולות מחוז הולדתו וזכה לפרסום בינלאומי רק בשנות ה-60 של המאה ה-20. בעיירה מונטלצ'ינו ניתן לבקר ולטעום בבתי היין הרבים, שאחד מהם אף שוכן במבצר (Rocca) מהמאה ה-133.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אין כמו סיינה

סיינה היא עיירה מיוחדת, שלמרות מאות התיירים הפוקדים אותה מדי יום, היא נשארת שלווה ונינוחה, ומכתיבה את הקצב האישי שלה לבאים בשעריה. בתים חומים אדמדמים בנויים בסמטאות צפופות על שלוש גבעות, ומובילים אל הכיכר המרכזית המקסימה.

'פיאצה דל קאמפו' היא ליבה של העיר, היא פרושה בצורת צדף, מרוצפת לבני חמר חומות אדומות ומוקפת ארמונות גותיים מרהיבים. במרכזה מזרקת השמחה (fonte gaia) המרובעת, המעוטרת בתבליטי שיש מתחילת המאה ה-15. על רצפת הפיאצה יושבים המוני צעירים ונראה כי החיים מתנהלים כאן לאט על מי מנוחות.

בחזית הכיכר ניצב ארמון העם, 'פאלאצו פובליקו' ובו שוכן המוזיאון העירוני. מאחורי הכיכר שוכן בית הכנסת הקטן של סיינה. מכאן ממשיכים אל הדו'אומו המרשים גם בחזיתו המפוארת וגם בתוכו. ניתן לראות בכניסה את פסלי הזאבה עם שני התאומים, שיש האומרים כי אחד ייסד את רומא והשני את סיינה.

דרכים צדדיות

בנסיעה בדרכים הצדדיות היפהפיות הנופים משתנים ממקום למקום. ממישורים לגבעות, מכבישים רחבים לכבישים צרים ופתלתלים שברובם מסומנים היטב לטובת התייר המזדמן, ומבתי כפר אדומי לבנים לבתים גדולים ומרשימים שיושבים על תילם כבר מאות שנים, והכל טובל בכל צבעי הירוק האפשריים.

יקב אנטינורי הוא אחד היקבים הבולטים בטוסקנה המובילים שינוי דרסטי בחוקי המקום. בשנת 1970, הבינו ביקב כי עליהם לנקוט צעדים דרסטיים כדי לשפר את איכות היין המקומי. הם זנחו את נוסחת ה-DOC ואת הענבים הלבנים, עברו לייצר יינות מענבים אדומים בלבד, תוך הוספת קברנה ומרלו, יחד עם יישון בחביות באריק קטנות (מהלכים שלא היו אופייניים לאזור). הדירוג הפורמאלי של היינות האלה היה נמוך מאוד, אך היינות היו מורכבים ומצוינים וזכו להכרה ולהצלחה בינלאומית כמעט בין לילה. השם שניתן להם היה Super Tuscan".

היקב היוקרתי של אנטינורי נקרא טיניאנלו. זהו היקב העתיק והחשוב ביותר שנקנה על ידי משפחת אנטינורי, בשנת 1863. 155 הקטר מסביב ליקב, 55 מהם מגיעים ליינות טיניאנלו וסולאיה, שהם יינות הדגל של היקב.

היקב יושב באחוזה יפה, הכל נראה מאוד צנוע מבחוץ, כשהיקב עצמו מודרני ביותר, מצוחצח ונקי מאין כמוהו, אפילו בהקפדה ובאובססיביות יתר. את זה ניתן להרגיש אחר כך גם ביינות, שהניקיון מאוד בולט בהם. מיכלים בגדלים שונים נבנו במיוחד ליקב, בצורת חביות העץ הגדולות בהם הוא מתבגר אחר כך. החלק המקורי בנוי כבר מהמאה ה-17, מרתפי החביות מדהימים ביופיים, חלקם עתיק והשאר נבנה בסגנון דומה בתחילת שנות ה-2000.

המרתפים נמצאים 10 מטר מתחת לאדמה ולכן אין צורך בקירור. מן המרתפים עולים שוב אל פני האדמה, אל גנים מקסימים, ואל בית האבן המקורי, שצמחיה מטפסת עליו. משם כדאי לנסוע אל Badia a Passignan, שם נמצא מבצר ענק ומעניין, מולו חנות היקב, ומסביב על המדרונות פרושים כל הכרמים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

סן ג'ימיניאנו

כמו תמונה גזורה מספר אגדות נגלית העיר הקטנטונת היפהפייה והציורית סן ג'ימיניאנו, המוקפת בנוף כרמי ענבים וזיתים. סוד קסמה של העיירה במראה האותנטי שנשמר כשהיה בימי הביניים. שלושה עשר מגדליה המבוצרים, שנותרו מתוך 74, מזדקרים ובולטים למרחוק, וביניהם מבוך פתלתל של סמטאות צרות, בתי אצולה עתיקים וכיכרות מקסימות. כמו בכל ערי טוסקנה, העיר העתיקה שייכת להולכי רגל בלבד.

המרשים והציורי ברחובות העיירה הוא פורטה סן ג'ובאני (מהכניסה הדרומית), המוביל לאורך חנויות של אוכל, קרמיקה צבעונית ומזכרות אל הכיכר המרכזית. תחילה כיכר הבאר האינטימית, שאליה צמודה כיכר הדואומו, Piazza Del Popolo שנבנתה במאה ה-14, והיא הלב הפועם של העיירה. בכיכר נמצא את הדו'אומו במלוא הדרו, ובתוכו יצירות אמנות מרהיבות של טובי אמני הרנסנס, וגם את בית העירייה, שמשמש היום מוזיאון עירוני.

המגדלים של סן ג'מיניאנו צילום : אורי איתן

הברון מהטירה

בסביבות 1850, הברון ריקאסולי התיישב בטירת ברוליו, שם ייצר את יינות הקיאנטי שלו מסנג'ובזה עם קאנאיולו. ליינות הקלים יותר הוסיף את הזן הלבן מלבסיה, מה שהשפיע מאוחר יותר על כל האזור.

אחד מצאצאיו, הברון פרנצ'סקו, מנהל את האחוזה משנת 1993. הוא מחלק את מגוריו בין טירת ברוליו לפירנצה, ומשפחתו נמצאת באזור כבר מהמאה התשיעית. ברוליו היא האחוזה הגדולה כיום בקיאנטי קלאסיקו, עם ההיסטוריה החשובה והעתיקה ביותר.

מרכז המבקרים המחודש מרשים בגודלו, תקרות גבוהות, בנות לפחות שישה מטרים עם גזעי עצים שלמים כקורות. אזור קבלת פנים עם כורסאות נוחות, ואזורי טעימה. באחד מהם מונח אופנוע אדום ישן ומבריק, שהיה של פרנצ'סקו בצעירותו ואותו שיפץ במו ידיו. כ-35 אלף מבקרים כל שנה בטירה המרשימה. ליקב יש גם מסעדה מצוינת, בה אפשר לאכול את אחת הארוחות הטובות באזור ולסיים בגרפה המקומית.

סיור בטירה ובגניה יהיה גם כן מאלף. הטירה, שבנויה מהמאה התשיעית, הספיקה גם להיחרב, אך הממשלה האיטלקית נתנה כספים להקים אותה מחדש, כי היא מהווה נקודת תצפית ושליטה, ומשקיפה לפחות ל-20 ק"מ לכל כיוון. הברון בניטו ריקאסולי, שהוא דמות חשובה בקיאנטי, תרם רבות לאזור, ולא רק לענף היין, ובנה מחדש את הטירה. לימים הפך לראש המחוז וכונה Iron Baron (1808 – 1880).

מאחורי הטירה מוזיאון קטן עם אוספי המשפחה. כלי נשק עתיקים מסוגים שונים שהיו שייכים למשפחה מהמאה ה-14 עד המאה ה-19. חדר שינה שתוכנן על ידי בניטו למלך איטליה שבא לבקר במקום, ועוד אוספים שונים של הברון. מכיוון שבניטו היה גם חובב נלהב של בוטניקה, מקיפים את הטירה צמחים ועצים מדהימים וייחודיים שיובאו מכל קצווי תבל. ויש גם כנסייה קטנה מהמאה ה-14 שבחלקה התחתון קיר עם קברי כל המשפחה.

ועוד שתי עיירות

מפה נוסעים לעיירה הקרובה ראדה אין קיאנטי, הממוקמת באחד האזורים הגבוהים ביותר בחבל קיאנטי, בו יש אחוזות בגובה של יותר מ-600 מטר. העיירה עצמה קטנה ופשוטה, אך משמחת חובבי יין. במרכז הצנוע יש מסעדות טובות, והרבה חנויות יין בכל פינה.

עוד עיר יפה היא ארצו, עם רובע עתיק מוקף חומה, שבלבו אחת הכיכרות היפות באזור. ארצו מהווה מרכז מוזיקה ובכיכרותיה נערכים מידי פעם מופעים פומביים (בחינם) ואופרות (בתשלום נמוך). פה מתקיים שוק העתיקות הגדול ביותר בטוסקנה בכל יום ראשון הראשון של החודש.

איפה אוכלים?

כמעט בכל מקום בו תסתובבו תמצאו מסעדות מקומיות עם אוכל פשוט וטעים וקנקני יין המלווים את הארוחה. מספר טיפים בכל אופן:

לאכול בשוק של פירנצה

את אחד מימי הטיול כדאי להקדיש לפירנצה, בירת טוסקנה העתיקה, העיר שנשלטה במשך מאות שנים על ידי בני משפחת מדיצ'י ומזוהה יותר מכל עם אמנות הרנסאנס. כדי לכתוב על פירנצה ונפלאותיה הרבות לא תספיק כתבה אחת, את זה צריך לחוות לבד. הרבה היסטוריה ומוזיאונים מעניינים, פיאצות יפהפיות, רחובות נעימים והרבה מאוד מסעדות.

פירנצה – הכי שווה לאכול בשוק צילום : אורי איתן

המסעדות הטובות בפירנצה יקרות מאוד, והשאר הן מלכודות תיירים שהאוכל בהן לא מרנין. אך שווה לאכול באחד השווקים, כמו לדוגמא בשוק סן לורנצו, שנחשב לשוק הפופולארי בעיר. ניתן למצוא כאן מעדניות מצוינות, חנויות בשר, גבינות ופטריות, ומספר מקומות אוכל, בהם האוכל בדרך כלל טיפוסי לאזור, טעים ולא יקר.

לאכול במונטלצ'ינו

באזור מונטלצ'ינו כדאי לאכול במסעדה מקסימה בעיירה הציורית סנט אנג'לו אין קולה. העיירה נמצאת בראשו של הר קטן והמסעדה ששמה Tratoria 'Il Pozzo' נמצאת בקצהו. מפה רואים את כל הנוף הנפלא שמסביב, שכמעט רק בגלל זה שווה להגיע הנה. כדאי לנסות את הספגטי המקומי, Pici, ספגטי שעשוי מבצק מחיטת דורום, עבה במיוחד, עבודת יד, ועשוי נכון להפליא. מגישים אותו עם ראגו בשר או פטריות, או עם שמן זית, שום וצ'ילי.

קפה קורטו, מחוזק בגראפה, אפשר למצוא לסיום בכל בית קפה מקומי.

הפיצה הטובה ביותר

מכיוון שרוב הטיולים מסוג זה נגמרים או מתחילים ברומא, הנה מתנה ממני: ברומא מצאתי סוף סוף את הפיצה האולטימטיבית (לפחות בעיני הרומאים). רשמו לפניכם: Dar Poeta, בתרגום: המשורר. המקום נמצא ב- Vicolo del Bologna 45, ליד פיאצה Ttrilussa, שברובע Trastevere. מגיעים למקום, נרשמים ומחכים בחוץ בתור למעלה מחצי שעה (במקרה הטוב), אפשר לטייל ברובע המקסים בינתיים, ולאחר שאוכלים את הפיצה נשבעים שהיה שווה לחכות כל דקה.

עוד טיולים קולינריים