מאת מירה איתן
טיול יין בקליפורניה – ארה"ב
כרם במחוז סונומה, קליפורניה צילום: misterlevel, flickr
כשעה נסיעה מסן פרנסיסקו נמצאים מחוזות היין המרשימים של קליפורניה. מירה איתן בטיול יקבים בדרכים העליזות של ארצות הברית
שבוע של טיול בארץ היין הקליפורנית צופן בחובו כל יום נסיעות למקומות יפים ומעוררי השראה, טעימות יין ביקבים, אוכל במסעדות קטנות מקומיות ולינה במקומות ציוריים, שונים ומשונים שמזדמנים על הדרך. האזור כולו נבנה ונועד לנהנתנים וכך מתייחסים אליו אנשי המקום השלווים והחייכנים (בנאפה מחייכים יותר מאשר בסונומה, אולי בגלל שחם שם יותר?). יין לא חסר במקום כל הזמן. זן הענבים האמריקאי המובהק הוא זינפנדל, קרוב לשליש מייצור היין נעשה מזן זה.
עמק נאפה
עמק נאפה הנוצץ הוא היהלום שבכתר, ובמחוז סונומה עושים יין טוב קצת יותר בשקט. העמק נושק למפרץ ערפילי בדרום ונמשך לאורך 30 מייל צפונה עד למרגלות הר 'סנט הלנה'. משני צדי העמק הרים נמוכים המגנים עליו ממזרח וממערב. התנאים הגאוגרפיים יוצרים מיקרו אקלים המיוחד לעמק. באביב, בקיץ ובסתיו, מזג האוויר לרוב נעים מאוד וממוזג, שמשי ביום וקריר בלילה. יכולים להיות הבדלי טמפרטורה של כעשר מעלות לעתים בין תחילת העמק לקצהו השני.
מסביב לעמק, הנוח לנסיעה, גבעות מסולעות ובהן דרכים מפותלות וקשות. העמק כולו מנוקד בכמות בלתי נדלית של יקבים (למעלה מ-200), שהרבה מהם בנויים כטירות יפהפיות ומעניינות, ואת היין מאחסנים במערות חצובות בדפנות הגבעות ומתחת לאדמה (ככה חוסכים הרבה כסף על קירור מלאכותי).
אפשר לנסוע בעמק בשתי דרכים ראשיות שחולפות לכל אורכו, החל מהעיירה נאפה בדרום ועד לכפר הנופש הצפוני קליסטוגה, הידוע במעיינות המינרליים שלו ובמרחצאות הבוץ. כביש 29, הדרך המתויירת והמסחרית יותר, חולף דרך שורת כפרים קטנים והרבה יקבים שניתן לבקר בהם לאורכו, מסעדות ומקומות ללון בהם. נתיב 'סילברדו' רץ במקביל לדרך 29, מציע עוד אפשרויות כניסה להרבה יקבים, פחות מסחרי והנוף שם יפהפה. הכביש מפותל בחלקו ונושק לגבעות שממזרח. דרך מעניינת בפני עצמה.
יקב ברינגר – שרד את תקופת האיסור על מכירת אלכוהול צילום : lyng883, flickr
אנשי נאפה טוענים כי היקבים המקומיים מייצרים כל שנה כ-300 מיליון בקבוקים. בטיול בעמק מעניין לבקר במספר יקבים גדולים כמו יקב מונדבי, יקב ברינגר ו-BV, וגם לחפש אחריהם את היקבים הקטנים יותר, יקבים יפהפיים ומושקעים, שניתן לעתים למצוא בהם גם חפצי אמנות רבים ושאר תחביבים של בעלי היקבים.
יקב ציורי ומרוחק קמעה מהדרכים הראשיות הוא Mayacamas Vineyards. מכביש 29 יורדים ל- Redwood Road ומשם ל- Mt. Veeder Road. דרך ירוקה, מפותלת ולא קצרה, אך שווה כל רגע של נסיעה והמתנה לקראת המקום המדהים והיין המיוחל. פניה ל-Lokoya Road מספר 1155 מביאה אל יקב ציורי ביותר הבנוי על צלע הר, בגובה 700 מטר. על ההר בהמשך ניתן לראות עדיין שלג. בתחילת 1800 הגיע מהגר גרמני שבנה את המקום, ממנו קנתה המשפחה הנוכחית את הבית בשנת 1940 והקימה את היקב.
היקב מייצר כ-60,000 בקבוקים של יינות שרדונה, סוביניון בלאן, פינו נואר ומרלו. הבניין הבנוי כיום הינו מקורי משנת 1889 ובו מרתף טבעי ומערה מיוחדת לחביות. קר שם כל השנה ואין צורך במיזוג מלאכותי. במקום ניתן למצוא בתצוגה חביות עתיקות ומכונות נושנות לייצור יין. לאחר ביקור במקום מלא השראה זה, אין צורך לחזור באותה דרך. הכביש ממשיך צפונה ומזרחה וחוזר אל דרך 29, אל העיירה אוקוויל. מצפון לאוקוויל נמצא היקב הגדול של רוברט מונדבי.
בהמשך הדרך, מצד ימין, נמצאת מסעדה לא רעה לארוחת צהרים. לצד המסעדה על דרך 29 נמצא את Beaulley vineyard או בקיצור כמו שרשום על התוויות BV. היקב נוסד על ידי צרפתי ואשתו הגרמנייה בשנת 1900. מבחוץ המבנה מודרני ורגיל למדי, אך אולם הכניסה מפואר מאוד ומרמז על ההמשך. זהו אחד משלושת היקבים היחידים ששרדו באזור גם את תקופת היובש, בזכות הייצור לצורכי דת ופולחן. היינות טובים, שווים קניה, ואפשר אפילו להתמודד יפה עם המחירים. בקומה התחתונה, קומת המכירה, יינות פינו נואר, זינפנדל, סירה, סנג'ובזה, ושאר הזנים המוכרים.
ניצולי תקופת היובש
בהמשך דרך 29 נמצא יקב נוסף גדול המחייב ביקור, והוא יקב Beringer. עוד יקב ותיק ששרד את תקופת היובש. היקב הינו גדול ומסחרי. שווה להצטרף לסיור מודרך המתקיים במקום, שכולל גם טעימת היינות הבסיסיים של היקב. היקב עצמו ומקום ייצור היין נמצא מול התצוגה ואזור הסיור ואליו אי אפשר להיכנס, אך הסיור מהנה ביותר גם ככה. מערות מדהימות חצובות בצלע ההר והקור טבעי לחלוטין. יינות יקרים ומעניינים יותר לטעימה נמצאים במורד המדרגות, שם עוברים דרך גן מרהיב עם עץ אלון עתיק ענק במרכזו, קשת ורדים יפהפייה לצילומים רומנטיים וחדר טעימות של שלושה מהיינות היקרים של היקב ב-$12 או ב-$20.
כרם בקליפורניה צילום : KWDesigns, flickr
יקבים בעמק
בקצה הצפוני של העמק נמצאת העיירה קליסטוגה הידועה בבריכות הבוץ והספא שלה. הרבה יגואר, מרצדס מפוארות, בנטלי ודומיהן ניתן למצוא במקום. בתי הארחה לעשירים ובצדם גם מקומות זולים יותר ושווים לכל נפש.
בפאתי העיירה בית קפה בו עומדים ממש בתור לקבל קפה טוב בבוקר וארוחה קלה, בזים שם לסטארבאקס ("הם מקלקלים את הקפה"). אזור שלא מאפיין כל כך את האמריקאים, אזור הדוניסטי עם קפה לא אמריקאי.
אם נמשיך עוד טיפה צפונה ניפול על יקב שמוכר לנו מהסרט 'יין, סיפור אהבה', Chateau Montelena שכשמו כן הוא, טירה יפהפייה עתיקה עם צריחים ומטפסים על הקירות, מכבש עתיק למעיכת ענבים מוצג בקדמת הטירה. המרתף טבעי כמובן, ובו נעשית כל הפעילות, מכלי התסיסה, חביות בגדלים שונים, יקב מודרני לכל דבר. מאחורי הטירה מומלץ לערוך טיול קטן באגם הזהוב המוקף שלווה וציפורים, לעלות על הגשרים הססגוניים שמובילים לסוכות דמויות פגודות המיועדות לפיקניק שהבאתם אתכם וליין שקניתם במקום. באגם שוחים להם בשלווה סטואית ברבורים, ברווזים, דגים וצבי מים שאפשר להאכיל. היקב מייצר כ-35,000 בקבוקים. כל הכרמים נמצאים באזור מסביב לטירה. המחירים יקרים בהתאם. ניתן להזמין במקום סיור וטיול מודרך של שעתיים, כולל טעימות.
עיצוב, אמנות ויינות מרשימים
בירידה דרומה בכביש סילברדו. בדרך כדאי לבקר ביקב Clos Pegase. הבעלים של היקב ישראלי לשעבר, חובב עתיקות, ביחוד מהתרבות היוונית (השם כבר מרמז על זה). הבחור נשא בצרפת אישה יפנית שמתעסקת בעיצוב ושניהם עיצבו ובנו את היקב. היקב מודרני ביותר מבחוץ, מבנה מרשים בצבעי צהוב כתום, אך בפנים נגלה לעינינו מוזיאון מדהים. מערות תת קרקעיות ענקיות חצובות בהר שקשה להאמין שיד אדם חצבה. מלא בעתיקות, פסלים, חפצי אמנות וכלי יין עתיקים. היינות מרשימים כמעט כמו המקום וכמובן לא זולים.
יקב רומבאוור, מקום עם הרבה שלווה ושמש צילום : ChadScott, flickr
עוד קצת דרומה מגיעים ליקב Rombauer, שאותו הקים טייס לשעבר. יקב צעיר כבן 30 שנה, שמייצר ברובו שרדונה. בקבלה נמצאת מכונית ביואיק עתיקה, פסלונים שונים והרבה שלווה ושמש. שאר היינות במקום הם מרלו, קברנה סוביניון וכמובן זינפנדל. בסיום הטעימה כדאי לטעום את הפורט שהם מייצרים מזינפנדל ומברנדי.
מדרך סילברדו ניתן לפנות מזרחה אל Deer Park Road ליקב Viader שנמצא אי שם רחוק על דרך מפותלת זו (רצוי להזמין פגישה מראש, לא תמיד פנויים שם להסברים). יקב ביתי לגמרי, של משפחה שהמשרד שלה ממוקם במה שנראה סלון ביתי גדול. אל היקב יורדים במדרגות למרתף, בו נמצאים מכלי התסיסה ואחריהם מנהרה מלאה בחביות, חלקן גדולות יותר, כדי לא להגזים בטעם העץ. הקירור טבעי, מתחת לאדמה. בית המגורים יפה ביותר, חצר מקסימה ונוף טבעי ששווה כמעט את כל הביקור. וגם היינות שווים. במקום מייצרים יינות מקברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו, סירה ומלבק.
ומה עוד אסור להחמיץ
חוזרים לדרך סילברדו ומגיעים למקום קסום, יקב Joseph Phelps. על גבעה רחבה ממוקם לו היקב, צופה על כל הכרמים הממוקמים למרגלות ההרים שמסביבם. הבעלים היה מהנדס בנין שבא למקום לבנות משהו. האיש בא ממשפחת חוואים, התאהב במקום, התיישב והתחיל לעשות יין. היינות טובים, מדברים בפני עצמם ושווים קניה ושמירה.
עוד יקב אחד שאסור להחמיץ בדרך סילברדו, היקב האחרון וההכרחי באזור – Stag's Leap Wine Cellars. נכנסים בשער מרשים ונוסעים בשביל ארוך עד שמגיעים לאחוזה ענקית, מרהיבה ביופייה. שם היקב נושא בחובו אגדה על אייל ענק שהאינדיאנים ניסו לצוד ועל קפיצה שנתן מסלע אחד למשנהו. את מה שיש בתוך היקב אי אפשר לנחש מבחוץ. כדאי מאוד לבקש סיור במקום. מערות עצומות בגודלן חצובות מתחת לאדמה, מסודרות בסדר מסוים שברור בוודאי למישהו שם, אך אין ספק שאם ישאירו אותנו שם לבד ימצאו את עצמותינו רוויות היין רק בעוד שנים מספר.
עצים אדומים (redwood)- סימן הכר באזור צילום : pellaea, flickr
במערה האמצעית מטוטלת ענקית שיורדת מן התקרה ומסמנת בטלטוליה את הזמן שחולף באור הקלוש במקום. בהמשך חביות יין רבות כשעל כמה מהן שרוע פסל של דובה גדולה וגור קטן נשען עליה. את המערות הרומנטיות האלה ניתן להזמין כדי לערוך שם אירועים, והיינות – שווים ביותר. משם אפשר לנסוע עוד קצת אל העיירה הדרומית נאפה ולמצוא מקום למנוחה אחרי כל היקבים האלה.
מחוז סונומה
מעמק נאפה עוברים למחוז סונומה. אם נפעיל היטב את הדמיון ונחפש את סונומה על המפה, נראה אשכול ענבים גדול. 'כתפי האשכול', בצפון, הוא קו אזור סונומה – מנדוסינו המרושת בגבעות לא מיושבות ובעצים האדומים (Redwoods), עצים ענקיים האופייניים לאזור. מייל אחד מערבה לאזור משתרע לו האוקיינוס הפאסיפי ודרך 1 היפהפייה. במזרח הרי המייאקאמאס שיוצרים קיר טבעי בין נאפה וסונומה. בדרום נמצא קצה האשכול הצר, הנוגע בחלק הצפוני ביותר של מפרץ סן פרנסיסקו.
את העמק חוצה כביש 101 העובר דרך שתי ערים גדולות יותר, פטלומה וסנטה רוזה ועוד כמה ערים קטנות יותר והרבה כפרים. לאורך הדרך אפשר למצוא יקבים רבים והרבה כבישים קטנים יותר, המובילים ליקבים נוספים חבויים יותר ונוף יפהפה, מקומות טובים ללכת בהם לאיבוד.
מהעיירה נאפה אפשר לחזור לכביש 12 המוביל ישירות אל העיירה סונומה. צפונה לעיירה כדאי לבקר ביקב Ravenswood שיינותיו טובים מאד. אם חוזרים לכביש 12 אפשר לפגוש יקבים רבים נוספים בדרך. בסונומה יש פחות טירות, והיקבים בחלקם יותר מודרניים ופשוטים.
יקב לדסון – לחברי מועדון בלבד צילום : dacotahsgirl, flickr
יקב שבנוי בכל זאת כטירה הוא יקב Ledson, המחזיק יינות מועדון בלבד ולא למכירה סיטונאית, אך הביקור בו כדאי בהחלט. הבעלים של היקב מהנדס לשעבר ממשפחה אנגלית שבנה את הבית בתחילת המאה הקודמת, אך פתח את היקב רק בסופה. מכיוון שהאזור צפוני יותר, אפשר למצוא ביקבים במקום גם יינות פינו נואר, אם כי הזינפנדל עדיין שולט.
צפונה יותר נמצא יקב Simi, אחד מהיקבים הראשונים בסונומה לאחר תקופת היובש. נבנה כבר בסוף המאה ה-19, בחלקו על ידי סינים ומהגרים אחרים.
מכאן נכנסים לעמק אלכסנדר ובו אפשר לבקר ביקב De Lorimier שמוכר את יינותיו ללקוחות קבועים בלבד. הכרמים נמצאים ליד הנהר הרוסי, מספיק צפוני כדי לגדל גם ענבים שאוהבים מזג אוויר קריר יותר. המייסד היה פעם רופא שהחליט להקים לו יקב. ניתן לטעום במקום יינות לבנים מהנים, לא יקרים במיוחד ומספר יינות אדומים נעימים מאוד.
יקב נוסף יפהפה שכדאי לבקר בו הוא Ferrari Carano. מקום מרהיב ובו חנות יפה ולא רק לממכר יין. ברוב היקבים מוכרים חולצות, כובעים ושאר זוטות שאינן קשורות לשום דבר. היינות מעניינים ויטעימו אתכם שם בשמחה כמו כולם.
את כתובות היקבים ומיקומם ניתן למצוא בקלות בכל המפות שאפשר להשיג באזור.
לא קשה בדרך כלל למצוא מקומות לינה שונים בעיירות הפזורות לכל אורך העמקים, אלא אם כן מגיעים בעונה בוערת במיוחד.
התעייפתם מיין? יש גם בירה
התעייפתם מיין? עזבו את אזור סונומה וסעו צפונה בכביש 128 לכיוון עמק הנדרסון. שם, בעיירה בונוויל, תמצאו מבשלת בירה מקומית שניתן לקבל בה סיור בחינם והסברים על עשיית הבירה בשעות 10.00 ו-16.00, את הבירה שלהם טועמים בפאב הסמוך שבעיירה.
אפשר להזמין מקצה טעימה ולנסות את כולן, עד שמחליטים מה רוצים להמשיך לשתות. הבירה לא מזכירה את הבירות האמריקאיות הבהירות והאנמיות. הבירות בחלקן כהות, בירות אייל, כבדות, קטיפתיות בחלקן או בירות אדומות ובהחלט מהנות. לצד הבירה כריכים מצוינים, בהם הגיעו האמריקאים לדרגה של אמנות. מבשלות מסוג זה יש באזור לכל אורכו.
משם סעו לכביש החוף דרך עצי הרדווד הענקיים המלווים אתכם לאורך כל הדרך, כמעט עד לקו המים. מחזה מרהיב בפני עצמו. בכביש החוף, כביש מספר 1 המרהיב, אפשר לרדת לאט לאט לאורך החוף עד לסן פרנסיסקו, תוך עצירה מפעם לפעם כדי ליהנות מנופי חוף האוקיינוס השקט. הדרך מפחידה לעתים, תלולה ביותר ומפותלת, אבל צריך פעם אחת לראות את זה ולהבין.
הפעם בכתבה אין המלצות למסעדות ומקומות לינה, כל האזור נהנתני, כדאי פשוט ליפול על מקומות שונים בדרך או לקבל את המלצת היקבים בהם ביקרתם