שעות שמחות – חיי לילה

מאת מירה איתן

מירה איתן ושמוליק וולברג עולים שוב על תחבורה ציבורית ומסמנים בשבילכם את המקומות הכי שווים לבלות בהם שעות שמחות בתל-אביב. יאללה בלגאן…

כשיצאנו לערב השלישי שלנו, הערב שהיה אמור לדגום מקומות מעבר לגבולות השעות השמחות, הבנו כמה חשוב וקריטי יהיה למסד את שירות ההיסעים עליו אנחנו חולמים כבר די הרבה זמן. היה קר מאוד, אחד מאותם ערבים מוקצנים שמזכיר יותר את מזג-האוויר של ירושלים מאשר של תל-אביב. היינו כבר מסוחררים קלות אחרי הג'אספר שעוד ידובר בו, כך שכל מה שחלמנו הוא לצאת מהבר, להניף יד ולהדחק מהר לקו שירות חמים שייקח אותנו אל היעד הבא.

אבל הנס לא אירע. הרחובות היו דלילים מבני אדם וכך גם קווי השירות הרגילים, שכן ידוע לכל, שלעומת קווי האוטובוס שפועלים לפי לוח זמנים קבוע בלי קשר לכמות הנוסעים הפוטנציאלית, לנהגי קווי השירות אין שעות קבועות. במטרה ללכוד את מקסימום הצרכנים הם מנסים להתאים את תדירות הנסיעה בהתאם לפוטנציאל הנוסעים, תוך חישובים מסובכים מתי יצא לדרך נהג-קולגה לפניהם ואיפה נמצא האוטובוס המקביל. לא פעם שמעתי בקשר שיחה בין שני נהגים בנוסח: "זבולון, אני מלא. יש נוסעים באלנבי-מונטיפיורי ואחר-כך בשוק הכרמל, רק תעקוף את האוטובוס ותיקח אותם". מה שמעלה רעיון לטובת השאטל שיקום: אפליקציה לכל בליין מנוי סטייל Get Taxi, בה יוכל המשתמש, חמש דקות לפני היציאה לנקודה הבאה, לסמן את מיקומו ואת היעד הרצוי לו לקבל תשובה מהירה על זמן ההגעה של ההיסע. כמו כן יוכלו הנהגים לתכנן את יציאתם למסלול בצורה יעילה ולהימנע מנסיעות מיותרות, בזבוז דלק וזמן – מישהו מרים את הכפפה? אז מזל שיש לה טלפון חכם, כי שלו עדיין טיפש. ושוב יצאנו לדרך, אבל הפעם ללא לחץ זמן של 'שעות שמחות', אלא ניסיונות שיטוט בשאטל 4 ו-5 לאורכו של לילה חורפי קר. מי שקרא את שתי כתבות 'שעות שמחות' הקודמות שלנו, ודאי שם לב שאת הדרך, גם בשאטל 4 וגם בשאטל 5, התחלנו בפאב 'עמירם'. לא כתבנו עליו עדיין כי אין בו 'שעות שמחות' בשעות הבנאליות, פשוט מפני שכל הזמן שמח פה. גם בצהרים. אז בואו נתחיל.

עמירם על הפאב 'עמירם' אפשר לכתוב כתבה שלמה בפני עצמה. מדובר באחד מראשוני הברים בתל-אביב, הממוקם בכניסה הצפונית לנמל. פאב שכונתי אמיתי כמו שכתוב בספרים, כמו שצריך להיות, עם אווירה אינטימית ורגועה, בירות איכותיות והכי טריות מהחבית ומנות פאבים קלאסיות ממש, אבל ממש טעימות. הפאב נפתח כבר לפני עשרות שנים ופעל בנאמנות לטובת לקוחותיו, אבל לפני שנים ספורות הפכה חגית קוטון הנפלאה (לשעבר מבעלות המוסד המצוין 'בטי פורד') להיות אחת מבעליו. חגית היא אחת שבדרך-כלל בדיוק יודעת מה אנחנו צריכים, ומגישה לנו את זה בחיוך ובאהבה. מוזגת לנו את הגולדסטאר והגינס בין הטובות ביותר בעיר, ומגישה לצדן את הדג המלוח המצוין, פלטות נוסטלגיות של גבינות, נקניקים, דגים וירקות, שלל דגים טריים, נקניקיות בבירה, צלעות חזיר שמנמנות ועוד. קסם נוסטלגי מרגש ומהנה, עם הרבה עץ והרבה חן של מקום ובעלים.

עמירם. התערוכה 8, פינת אוסישקין 2, תל-אביב פתוח מחצות היום ועד חצות הליל, ואין שעות טובות יותר מאלה להיות שם

מפה חזרנו לדיזנגוף, לפאב שניסינו להגיע אליו כבר בעת הכנת הכתבה הקודמת, אבל הסתבר שהגענו ביום היחידי בשנה שהפאב היה סגור, משום שבדיוק אז כל צוות המקום והנהלתו הלכו לחלק סופגניות בבית אבות. מרגש. ברור שחזרנו לשם שוב מאוחר יותר.

ג'אספר אם תלכו ברחוב דיזנגוף לא תמצאו את ג'אספר, כי בר הקוקטיילים המקסים הזה חבוי לו בפסאז' בדיזנגוף, וצריך וכדאי להתכוונן להגיע למקום. הבר הזה, שזוהי שנתו השלישית, הוא אחד הראשונים בגל החדש של עולם הקוקטיילים, ותמצאו בו סצנה מאוד מעניינת. לקראת חצות ועד לשעות הבוקר מגיעים למקום חלק גדול מאנשי תעשיית האלכוהול שסיימו את יום או ליל עבודתם, שותים, רוקדים על הבר לצלילי המוזיקה של הדי. ג'יי, ונהנים מתפריט משודרג. מקום נעים בגובה עיניים, בלי התיימרות ובלי התנשאות, המציע תפריט קוקטיילים קלאסיים ייחודיים שמתחדש כל שנה, אווירה חברית ושכונתית וצוות מאוד נעים. "הברמנים הם הנכס שלנו ואנחנו לומדים מהם הרבה", אומרים הבעלים צחי ועידן. "המקום והצוות הם כמו משפחה", מוסיף לקוח, ומחזק אותו הברמן המתוק גבריאל שמשוחח אתנו, בדיוק כמו הברמנים של פעם. מקום חדש בסגנון אולד פאשן. שווה.

ג'אספר. דיזנגוף 190, תל-אביב פתוח מ-20:00 מדי יום עד אחרון הלקוחות בבוקר

השאטל הוביל אותנו מפה ישירות למתחם אחד עמוס במיוחד, לחצר האחורית היפהפייה, מול בית-הכנסת הגדול באלנבי, בה פועלים לפחות ארבעה מקומות שונים (במקום בו פעלה בעבר מסעדת 'סטפן בראון' האגדית במשך כ-18 שנים): לוציפר, טיילור מייד, רמלה, קוקי'ז קרים – כל אחד מהם שונה לגמרי משכניו.

לוציפר זהו הבר הסליזי יותר במתחם, שמשלב משהו מתוך עולם החמארות המבוגר יותר עם טאץ' מודרני. בר אפלולי ומלא, ספון עץ, אולד סקול סטייל ספוג עשן, מוסיקה רועמת למדי ועל הקיר מעל הבר שלושה מסכים מהפנטים המקרינים שידור ישיר של מה שנעשה ברחוב אלנבי, ממש מחוץ לבר. מעולם לא ידענו שרחוב אלנבי יכול להיות כל-כך מעניין. חוץ מאלכוהול משובח הכולל גם בירה גינס במזיגה מקצועית למדי מהחבית, תוכלו לטעום כאן אוכל מהעסקים האחרים של קונצרן שאול טבת (הבעלים של המתחם), מה שאומר קצת פיצות, קצת בשר ועוד.

לוציפר. אלנבי 97 (בחצר), תל-אביב פתוח מ-19:00 ועד אחרון הלקוחות

רמלה

לפני שנה, כשרק הכרתי את רמלה, חשבתי על המוסד יותר כעל מסעדה שהחליפה את 'סטפן בראון', והיום המקום כבר השתנה, הבר הארוך תפס מקום מרכזי יותר, והתיאור מסעדה בתוך בר כבר מתאים פה יותר. ואולי בכלל נכון יותר לקרוא לו בר שיפודים. בר גריל הזוי נמצא במרכז הדיספליי של הבר האפלולי, די מטורף. על הבר הצליחו להחזיר לעבודה, אחרי שבע שנות גלות בברים שונים, את עמרי המתוק מה'בראון', ובמטבח, בין היתר, נמצא גם פופי סינג, השף של 'סטפן בראון'. רע לא יכול להיות פה. השם 'רמלה' ניתן למקום כמחווה לעיר בה התחיל הרוק הישראלי בשנות הששים של המאה הקודמת. ומכינים לנו פה שיפודים קטנים וטעימים של ירקות, דגים קטנים, בשר ועוד.

רמלה. אלנבי 97 (בגינה), תל-אביב פתוח מ-19:00 עד אחרון הלקוחות

טיילור מייד במסדרון צר, בכניסה מאלנבי, נפרס מרבד ירוק שמוביל לכניסה לחצר רחבת הידיים של בר המסעדה הציורי הזה. בר קוקטיילים צעיר ועמוס, שמתמקד גם באמנות ומוזיקה, ואפשר לחזות בו גם בחתונות בסופי שבוע. בעלי המקום ניסו כנראה לייצר חווית בילוי מיוחדת המשלבת ישן וחדש, שלווה והמולה, בר ומסעדה, נשנושים ומנות של שף המקום, והכל נתפר בהתאם לצרכי הלקוחות, 'טיילור מייד'. בבית ישן מימי המנדט הבריטי נוצרו כמה חללים שונים, מסעדה במרכז, ברים מהצדדים, חצר מרשימה ונוסטלגית וגם חדר פרטי אינטימי, כולם ברוח תל-אביב של פעם.

טיילור מייד. אלנבי 99, תל-אביב פתוח מהשעה 20:00 ועד אחרון הלקוחות

קוקי'ז קרים חובה לציין כי לא באמת ישבנו בקוקי'ז קרים, לא היו מספיק שעות בלילה הזה, אבל השם משך את עיניי ועורר זיכרון מעניין. הבר נקרא על שמה של מסעדה צמחונית/טבעונית בברלין, החבויה בסמטה מאחור מלון Westin Grand, באזור פחי האשפה, שגם נווטים בוגרי סיירות מובחרות מתקשים למצוא את הכניסה למקום. מסעדה נדירה שגם קרניבורים מושבעים נהנים בה מאוד, וקשה מאוד להשיג בה מקום ישיבה, אלא אם כן הייתם עושים כמוני, שותים שעתיים על הבר עד שיתפנה שולחנון בקצה המסעדה. גם פה הבר לא ממש בחזית. נכנסים למסדרון של ה'טיילור מייד' ועולים קומה למעלה לבר אינטימי, שטוף מוזיקת סול ורוקנרול, והרבה ויסקי וטקילה, שהם משקאות הבית. תודו, מסקרן, בפעם הבאה.

קוקי'ז קרים. אלנבי 99,תל-אביב פתוח מ-21:00 ועד אחרון הלקוחות

שישקו אחרון-אחרון חביב, ומקום שאי-אפשר שלא להתחיל או לסיים את הערב אם כבר נמצאים בסביבה שלו הוא ה'שישקו'. אחד מהמקומות האהובים עלי, גם בשל האווירה ובעיקר בשל בעליו אנשי האלכוהול הוותיקים (גילוי נאות: מבעלי אתר 'סנהדרינק' וחברים/אחים). מאחורי בית-הכנסת הגדול ברחוב אלנבי שוכן לו בית המרזח הזה, חמארה בולגרית משמחת ביותר. מקום שנכנסים אליו ומרגישים מיד בבית. שישקו, השמן הבולגרי (בתרגום) מסמל יותר מהכל את הכנסת האורחים הלבבית הבולגרית, עם המאכלים של האימהות והסבתות הבולגריות של שניים מבעלי המקום (חוטינר ודור), ועם הצ'ייסרים של הגראפה הבולגרית, ראקיה, שמוזג שם ישירות לגרוננו ה'שישקו' השלישי (בוזנח) ללא הרף וכשברקע המוזיקה הישראלית והצוענית השמחה שורה במקום. חלה טרייה רכה, איקרה ומטיאס, מוסקה וקבב בולגרי, קציצות פראסה ופלפל ביורק ממולא, גיובצ'ה ולוטניצה. טעים ושמח גם על הבר עם בירה או שפריץ שבלי וגם בחצר רחבת הידיים. מקום נהדר לחובבי אלכוהול והאוכל פשוט וטעים. ואסור להחמיץ את השמחה המחבקת של קבלת השבת בימי ששי מהצהרים ועד הערב.

שישקו. הר סיני 2 (מאחורי בית-הכנסת הגדול באלנבי פינת אחד העם), תל-אביב פתוח מ-17:00 ועד שהולכים

פורסם באתר סנהדרינק