לגימה מהספר

אחד הקוקטיילים המפורסמים ביותר ואחד האהובים עליי הוא נגרוני. לא באמת ידוע מתי הומצא הקוקטייל הזה, אך האגדה אומרת שעורבב לראשונה באיטליה של המאה הקודמת ונקרא על שם הרוזן האיטלקי קמיליו נגרוני, שחי בשנות ה־ 20 בפירנצה. הרוזן נהג להזמין בבר הקבוע שלו בפירנצה את קוקטייל האמריקנו, אך מכיוון שהקוקטייל לא היה חזק מספיק לטעמו, ביקש מהמוזג שלו להחליף את הסודה במנה של ג'ין לחיזוק המשקה.

למרות המרכיבים האלכוהוליים הרבים, המשקה נעים ורך לשתייה, כנראה בזכות הקמפרי, שנותן למשקה את האופי המיוחד שלו.

מה צריכים (לכוס נמוכה אחת)

25 מ"ל קמפרי
25 מ"ל ורמוט אדום
25 מ"ל ג'ין יבש
קרח
סליל קליפת תפוז לקישוט

מה עושים

ממלאים את הכוס בקרח. מערבבים בשייקר את כל המרכיבים יחד בכפית במשך 30-20 שניות. מסננים את הקוקטייל לתוך הכוס ומקשטים בסליל קליפת התפוז.

ווינסטון צ'רצ'יל (1965-1874) היה שתיין כבד. הוא היה יכול להתחיל את הבוקר שלו ביין לבן בארוחת בוקר, ומיד אחריה ללגום מכוס הג'וני ווקר השחור המעורבב במים שלו. הוא היה קשור מאוד ל"ג'וני" שלו, שהביא לו לדבריו שלווה ורגיעה. כשהאשימה אותו אחת מחברות המפלגה שלו בכך שהוא שתיין, ענה: "נכון, אני שיכור כמו שאת, גברתי, מכוערת. אבל מחר אני אהיה פיכח". לאישה אחרת, שאמרה לו: "ווינסטון, אם הייתי אשתך, הייתי שמה רעל בקפה שלך", השיב: "ננסי, אם הייתי בעלך, הייתי שותה את זה".

רופא שטיפל בו לאחר תאונה ציין כי הוא צריך לפחות שליש בקבוק אלכוהול ביום כדי לתפקד, והורה לתת לו את המשקאות בזמן הארוחה. מכיוון שלא "החלים", כל ארוחותיו היו משופעות במגוון סוגי אלכוהול, שמפניה, יינות ופורטים, ובסוף היה נוהג לשתות קוניאק. היו כאלה שהעריכו כי שתה כשני בקבוקי ברנדי ביום. עם זאת, חי צ'רצ'יל עד גיל 91, כשהוא מאושר ובריא באופן כללי, וזכה כידוע לקריירה משגשגת. כשנשאל פעם לגילו, אמר: "אני אעזוב כשהפאבים ייסגרו".

דֶז'ְסִטיף (Digestifֶ) או בעברית אְפָטר, הוא שמם של משקאות אלכוהוליים ששותים בתום הארוחה. מקור המילה בצרפתית, ומשמעה משקאות שיעזרו בעיכול. נהוג לחלק משקאות אלה לשתי קבוצות. הסוג הראשון הוא דז'סטיפים פונקציונליים, משקאות המרגיעים את הקיבה ואת מערכת העיכול, ובעבר שימשו רובם תרופות לבעיות מסוג זה. הקבוצה השנייה כוללת דז'סטיפים קלאסיים, שבהם נהוג לסיים ארוחה מתוך מנהג תרבותי מקומי, בלא קשר להשפעתם על העיכול.

ריכוז האלכוהול בשני הסוגים גבוה למדי, שכן אחרי ארוחה שריפדה יפה את דופנות הקיבה, הגוף מסוגל להתמודד עם ריכוזי אלכוהול גבוהים בזכות הספיגה האיטית יותר של האלכוהול במערכת הדם. אפילו החשש לשכרות נמוך יותר.

אחרי שנים רבות שבהן נחשבו בכל העולם למשקאות של מבוגרים, לקראת סוף המאה ה-20 חזרו משקאות דז'סטיף לאופנה, בעיקר בשל חוזקם האלכוהולי ובזכות טעמם המריר תרופתי המיוחד.