אפריטיפים של קיץ – משהו להתחיל אתו

אמנם מקורה של המילה במילה הלטינים aperire – לפתוח, והכוונה היא למשקה שפותח את הארוחה (האקדמיה ללשון העברית אפילו נתנה שם עברי – אקדם), אבל אני מכנה את המשקה הזה בשם אחר לגמרי. אתנחתא. אנשים יוצאים בצהרים להפסקת צהרים, ומה מגיע רגע לפני הארוחה, 'אתנחתא'. ישיבה מאוחרת עם לקוחות חדשים, מה יעלה חיוך על כל פרצוף? 'אתנחתא'. מגיעים הביתה אחרי יום ארוך ומייגע, מה מעביר אותנו למוד רגוע יותר?  'אתנחתא'. יום חם ולח מקשה עלינו להמשיך את העבודה, מה יעזור?, נכון, עליתם על זה 'אתנחתא'. אפריטיף מאפשר לנו רגע של הפסקה, שקט, הנאה, נותן כוחות להמשיך את היום, מפיג את החום הכבד והלחות לרגע, והחיים אחרי ההפסקה תמיד נראים טובים יותר.

אז למה בארץ כמעט לא שותים אפריטיפים? באירופה יודעים לעשות הפסקה באמצע היום, להירגע ולחזור לעבודה, למה זה לא קורה פה? למה הישראלים לא מפרגנים לעצמם מנה אחת של משקה מופחת אחוזי אלכוהול באמצע יום חם?

המקור לעולם האפריטיפים המודרני היא איטליה, שם שותים אותם החל מהמאה ה-18. חומרי הגלם הבסיסיים למשקאות הללו הם ענבים ,דגנים ומרכיבים נוספים מן הצומח, וחוזקם האלכוהולי יהיה בדרך כלל בין 12% – 26%. מכיוון שהמשקה מגיע לפני האוכל, הוא אמור לא להיות מתוק מדי, כדי לא לגרום לנו תחושת שובע מזויפת. רצוי שיהיו בו עשבי תיבול, צמחים ותמציות פירות, שמעוררים את מיצי הקיבה ואת התיאבון. ריכוז האלכוהול במשקה יהיה לרוב נמוך כדי לא להקהות את חוש הטעם.

על המנהג של שתיית משקה אלכוהולי קל לפני הארוחה ידוע בתרבויות שנות ומתקופות שונות. ההיסטוריה המודרנית מתייחסת לוורמוט כמשקה האפריטיף הראשון, שאותו המציא בשנת 1786 האיטלקי אנטוניו בנדטו קרפנו. בסוף המאה ה-19 וגם בשלהי המאה ה-20 האפריטיפים היו פופולריים במיוחד כ'פותחי' ארוחה באירופה וגם בארצות הברית. במדינות דוברות ספרדית האפריטיף מלווה ארוחות המבוססות על טאפאס.

האדון ג'ספרה קמפרי, רוקח לשעבר ובעלים של קפה קמפרינו במילאנו, שינה לנו בשנת 1862 הרגלים של מאות שנים של שתייה. קמפרי יצר לראשונה משקה מריר מתוק מתערובת של עשבים וקרא לו על שמו. משקה הקמפרי המושלם, עם הצבע האדום העז והמפתה, היה ועדיין האפריטיף האהוב ביותר ואפריטיף הביטר הנמכר ביותר בעולם. מותג שהפך למילה נרדפת לזמן פנאי איכותי, בין אם הוא מעורבב בסודה עם לימון, מיץ תפוזים או אשכוליות או מוגש רק עם קרח.

בין משקאות האפריטיף נמצא את משקאות הוורמוט, משקאות האניס ומשקאות הביטר (מרירים). משקאות הוורמוט מגיעים לרוב מאיטליה – מרטיני, צ'ינזאנו, ברברו, ריקדונה ולילט (מצרפת). נוהגים לשתות אותם מקוררים עם קרח או בקוקטיילים. באזור הים התיכון נפוצים משקאות האניס, אותם שותים לרוב עם קרח ומים קרים, בין אם זה פסטיס ופרנו בצרפת, אוזו ביוון, ערק בלבנון ובישראל, בוחא בתוניס, ראקי בטורקיה, מאחיה במרוקו, או מסטיקה בבולגריה. ובין המרירים אנחנו פוגשים בעיקר את קמפרי, אפרול, צ'ינאר ופונט א מס האיטלקיים, אותם שותים לרוב עם קרח וסודה, מי טוניק, ביטר למון ודומיהם.

אחד המשקאות המדליקים הוא דווקא האפריטיף הצרפתי מבורדו, לילט.  בשנים עברו הכרנו את הלילט הלבן וכיום מגיע לארץ גם אחיו האדום. אלה מיוצרים מיינות וליקרי פירות הדר או פירות יער ומיושנים בחביות עץ אלון. אפריטיף נהדר שכיף להגיש אותו צונן עם קרח ופלח לימון, ליים או תפוז.

משקה שונה הוא Cynar , הביטר השני במכירות בעולם אחרי קמפרי. הוא הומצא בשנת 1949 כתרופה על בסיס עלי ארטישוק, ומעורבבים בו כיום גם עלי רוברב, קליפות הדרים ותבלינים נוספים. הפרסום בא למשקה בעקבות מחקרים אודות הסגולות הבריאותיות המיוחדות של הארטישוק. גם פה, להגיש צונן מאוד, עם קרח וסודה או מי טוניק.

משקה נוסף שמשום מה לא מצליח בארץ, למרות שלדעתי הוא אחד מהיותר מתאימים לקיץ שלנו, הוא השרי הספרדי היבש. נכון, זהו משקה שנוי במחלוקת בארץ בגלל עוצמת הניחוחות והטעמים שלו, שלא מתאימים לכל אף וחך, אבל הי… אם לא נסמוך על הספרדים, אז על מי כן? שרי יבש מאוד מתאים למאכלים הים תיכוניים, ואין מתאים יותר מלהגיש אותו צונן עם קרח.

למי שרוצה משהו קליל יותר ומתקתק מקטגוריית המשקאות האלכוהוליים המוכנים לשתייה ((Ready To Drink, לקראת הקיץ מגיע בימים אלה לארץ בקרדי בריזר בטעם ליים. משקה מרענן על בסיס רום ומיצי פירות, שמכיל רק 4% אלכוהול. אז אם אני נהנית לעתים כאפריטיף גם מסיידר אלכוהולי, בירת לאגר צוננת או קוקטיילים לא מתוקים, גם זה יכול לבוא בחשבון.

הכתבה התפרסמה באתר סנהדרינק