מסע בסקוטלנד

בסוף חודש פברואר הזדמנתי לערב שנשא את השם המסקרן 'מסע בסקוטלנד', ערב שעסק כמובן בוויסקי, ובעצם גם בהתאמות אוכל לוויסקי. את הערב ערכו והנחו שני אנשי וויסקי ידועים לחובבי הז'אנר, יונתן ישי, מנכ"ל עמותת הוויסקי, הכותב גם במגזין 'יין וגורמה', וטל חוטינר, מנהל מחלקת כהילים בחברת המשקאות IBBLS, נציגת תאגיד דיאג'יו בארץ, שנוהג מפעם לפעם להשקות אנשים חפים מפשע בוויסקי. הערב נערך במסעדת 'קימל' בתל אביב, כששאול אדרת לקח על עצמו להתאים את האוכל שלו לשישה סוגי וויסקי שנטעמו. תפקיד לא קל בכלל, בהתחשב בזה שחלק מסוגי הוויסקי שטעמנו היו מאד דומיננטיים וחזקים בטעמם, אך האמת שהשף הצליח פה יפה מאד עם התאמת הוויסקי למנות. (מכיוון שיונתן הזכיר נכבדות בכתבתו את המנות, לא אחזור עליהן שוב בכתבה זו.)

וויסקי בסקוטלנד

על שטח של פחות מ-80 אלף ק"מ יושבים חמישה מיליון סקוטים ועוסקים ביחוד בתעשייה כבדה, תעשיית הייטק, תיירות וחקלאות. אחד מענפי החקלאות המפותחים בסקוטלנד הוא גידול השעורה שממנה מייצרים את הוויסקי במבשלות ברחבי המדינה. הוויסקי הוא אחד מחמשת מוצרי היצוא המובילים בסקוטלנד, ונחשב למשובח ביותר בעולם. סקוטלנד היא יצרנית הויסקי הגדולה ביותר בעולם ובכל פאב או מסעדה אפשר למצוא ויסקי מתוצרתה. יצוא הוויסקי הסקוטי מכניס למדינה 2.3 מיליון פאונד בשנה, כש-31 בקבוקים של וויסקי סקוטי נמכרים בעולם מדי שניה. לדוגמא, בצרפת בחודש אחד נמכר יותר וויסקי מאשר קוניאק בכל השנה ואילו יוון היא הצרכנית מספר אחד של וויסקי בעולם. לוויסקי קיימים בסביבות 200 שווקים בעולם, כשלמעלה מ-20 מיליון חביות וויסקי יש בסקוטלנד.

הנציגים המכובדים

היתה זו הזדמנות לטעום בערב אחד שישה מאלטים קלאסיים בעלי אופי שונה זה מזה, שייצגו את כל האזורים השונים בהם מיוצר וויסקי בסקוטלנד. הטעימה אפשרה לחוות את המגוון הרב הקיים בעולם המאלטים הסקוטיים, החל ממאלטים עדינים ורכים דרך מאלטים פירותיים ומורכבים ועד למעושנים שבחבורה. במהלך הערב למדנו על ההבדלים בין כל האזורים, ממה נובעים אותם הבדלים ומה מאפיין כל אזור ואזור.

את אזור הלואולנד ייצג בכבוד Glenkinchie 10. אזור הלואולנד נעים ועדין ונמצא בדרום, מלא בגבעות ודשאים. לפני כ-200 שנה רוב המזקקות היו באזור הזה, שהוא אזור נוח לגידול דגנים, עם מזג אוויר נוח וקרוב לאנגליה. אדינבורג, הבירה, נמצאת פה. לאחר הגירת או בריחת יצרני הוויסקי לאזור ההרים, מפאת דרישות המיסים הגבוהות של האנגלים, כיום יש באזור רק שלוש מזקקות, כשסוגי הוויסקי שמייצרים באזור די עדינים. המזקקה ידועה גם בשל דודי הזיקוק הגדולים ביותר בסקוטלנד.

נציג ההיילנדס – Royal Lochanagar 12. ההיילנדס מהווה את רוב אזור סקוטלנד, ובו יותר מזקקות מבכל מקום אחר. בשל אותו סיפור מיסים, האזור הפך למפלט לרוב יצרני הוויסקי הלא חוקי בימים ההם. זוהי אחת המזקקות הקטנות והותיקות, המייצרת את המאלט המהווה את ה'לב' של ג'וני ווקר כחול.

מאזור הספייסייד הגיע Glen Elgin 12. ספיי הוא נהר הנמצא בלב ההיילנדס. הספייסייד הוא אזור נוח לייצור וויסקי, אספקת מים רציפה, מזג אוויר נוח יחסית וטופוגרפיה נוחה, ולכן 50 מתוך 100 מזקקות הוויסקי בסקוטלנד נמצאות כאן. זהו אחד המאלטים המבוקשים לבלנדים.

את החופים והאיים ייצגו שלוש מזקקות שונות. באזורים אלה ישנה השפעה של ים, מליחות, אצות וחיי בר מגוונים. נציג החוף המזרחי היה Clynelish 14. זוהי המזקקה הצפונית ביותר. הוויסקי משמש כ'לב' של ג'וני ווקר גולד.

לאורך הים נמצאים האיים סקיי, מול, ג'ורה, איילה ואראן. האי סקיי צפוני יחסית ואותו ייצג Talisker 10, הוויסקי של ג'יימס בונד. אגב, דרמבואי נולד באי סקיי.

היהלום שבכתר הוא האי איילה, אי קטן ביותר, שנציגו היה Lagavulin 16. באי זה אפשר למצוא סוגי וויסקי מלאים בכבול. באיים שבמערב סקוטלנד היה הכבול חומר הבעירה היחיד בו השתמשו כתוצאה ממחסור בעצים, מה שהפך את הוויסקי למעושן וכבולי ביותר.
בשנות ה-80 עבדו במזקקה רק יומיים בשבוע, ורק בשנת 1991 עברו לחמישה ימי עבודה בשבוע. לכן בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000 היה מחסור בלגבולין. כיום אפשר כבר למצוא אותו. 70 – 80 אחוז מיצור המאלטים בסקוטלנד הולך לבלנדים, אך  לגבולין ברובו נשאר רק כמאלט וויסקי.

על טעם ועל ריח

בבואנו ללמוד על וויסקי אנו נזקקים לטעימה המזכירה את טעימת היין. הצבע, גוון הוויסקי מלמד אותנו על גיל המשקה וסוג החבית. את ארבעת הטעמים אנו מחפשים על הלשון כרגיל. הריח יכול להזכיר לנו אלפי סוגי ריחות, אותם אפשר למצוא גם על גלגל הריחות והטעמים שהוגש לנו לפני הטעימה. ה'רגליים' של הוויסקי מלמדים על גוף קל או כבד. והצבע ילמד לעיתים אפילו על סוג החבית, לדוגמא, צבע זהב ירמז על חבית אמריקאית.

בסוף הערב ניתנה לנוכחים האפשרות לרכוש סוגי וויסקי שונים במחירים מיוחדים וחד פעמיים לערב הטעימות.

אז לא הייתי הפעם בסקוטלנד, אך ההרצאה החיה והמעניינת, בשילוב שני המרצים שהורגש שחוו עמוקות את סקוטלנד פעמים רבות וסוגי הוויסקי המצויינים והשונים כל כך, בהחלט העבירו אותי לשעתיים לארץ הירוקה והגשומה הזו. היתה רק 'בעיה' אחת שגרמה לי לא להרגיש לגמרי בסקוטלנד. האוכל הסקוטי, בלשון סגי נהור, לא מי יודע מה, והסקוטים שותים את הוויסקי שלהם בלעדיו (והם בטח יודעים מה הם עושים) ואילו פה הכין לנו שאול אדרת ארוחה טובה. אבל לא נורא, מי אני שאתלונן על 'צרות' שכאלה.